יורודרייב ניהול ציי רכב בע"מ נ' "אגד" אגודה שיתופית בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שהוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעת בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכבה של התובעת כתוצאה מאירוע תאונת דרכים שאירע ביום 12/12/08.

בגין אותו אירוע, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לפיצוי בשל נזקי הרכוש שנגרמו לכלי רכבה מסוג אוטובוס.

פסק הדין ניתן לאחר שמיעת הנהגים, עיון בחוו"ד ובתמונות הנזק, תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

למעשה, אין מחלוקת בין הנהגים באשר לנסיבות קרות האירוע עובר לתאונה, לרבות ובמיוחד ביחס לעובדה כי מדובר ברחוב צר, אשר מיועד להורדת/ העלאת ילדים למוסדות החינוכיים הנמצאים באזור וכי בעת ביצוע הפניה, מרחוב חומש לתוך הרחוב הצר, שבו אירע האירוע, בהכרח, כאשר מדובר בכלי רכב מסוג אוטובוס, הפניה נעשית תוך לקיחת סיבוב רחב וכניסה לתוך הנתיב הנגדי.

עוד אין מחלוקת, כי שני הנהגים היו ערים, הן למצב הכביש ותנאיו והן לעובדה, כי עובר לקרות האירוע, היה הנהג מטעם התובעת במרחק מה מהאוטובוס שביקש לפנות ימינה מרחוב חומש וכבר החל בביצוע הפניה, אלא שבנקודה זו , סבר כל אחד מהנהגים כי הנהג השני עוצר, על מנת לאפשר לו להמשיך בנסיעה, כאשר שני הנהגים המשיכו בו זמנית וכך אירע אירוע התאונה והנזקים בשני כלי הרכב.

במצב דברים זה, כאשר נהג האוטובוס החל בביצוע הפניה והנהג מטעם התובעת מבחין בכך, נראה כי זכות הקדימה הינה של נהג האוטובוס והיה על הנהג מטעם התובעת לאפשר לו להשלים את ביצוע הפניה בבטחה , מבלי להניח הנחה לפיה הוא נעצר על מנת לאפשר לו להמשיך בנסיעה, דבר שהינו קשה במיוחד ברחוב הצר ולפיכך, נראה כי האחריות לקרות האירוע רובצת ברובה על הנהג מטעם התובעת.

חיזוק לגרסת הנהג מטעם הנתבע, ניתן למצוא במוקדי וסוג הנזקים בשני כלי הרכב, אצל התובעת בחלק הקדמי ימני (דופן) ואצל הנתבעת בחלקו השמאלי אחורי.

יחד עם זאת, דווקא מעדותו של נהג האוטובוס ניתן ללמוד כי בכל אותה עת שהוא מבצע את הפניה, הוא מבחין בנהג התובעת, אשר היה עסוק בשיחה בטלפון הנייד ובחיפוש בניירת וכדבריו : " לא שם ליבו לכביש".

אם כך, מדוע לא נקט משנה זהירות בטרם "התדרדר" כלי הרכב לעבר האוטובוס, בעניין זה נראה כי עדותו של נהג האוטובוס היתה על דרך ההגזמה, שכן אין מחלוקת כי בעת שאירע אירוע התאונה, האוטובוס היה עם חלקו האחורי, כך שלא עלה בידו של הנהג להבחין בפעולות שבהן "נקט" הנהג מטעם התובעת.

מתיאור נהג האוטובוס את המתרחש, עובר לקרות האירוע, כיצד הוא רואה את הנהג מטעם התובעת מתעסק בדברים אחרים ותוך כדי כך לא שם ליבו לתנאי הכביש, כאשר למעשה הוא צפה את הנולד או לכל היותר היה עליו לצפות את הנולד, שאכן לא אחר לבוא, נראה שהיה מקום לנקוט במשנה זהירות ומשלא עשה כן, תרם לקרות האירוע וזאת בשיעור של 30% (על דרך האומדן), כאשר האחריות על הנהג מטעם התובעת הינו בשיעור 70%.

סוף דבר, הנני מורה לנתבעת לשלם לידי התובעת בגין התביעה הראשית סך של 1,850 ₪ עבור הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה מיום האירוע ועד לתשלום המלא בפועל ( בנסיבות העניין, כאשר רכיב החלפים הינו בסך של כ- 200 ₪ לא מצאתי מקום להידרש לטענת ב"כ הנתבעת באשר להנחה לה זכאית התובעת), אגרה בסך של 337 ₪, שכר בטלה עבור העד שאינו בעל דין בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ כולל מע"מ.

בתביעה שכנגד, תשלם הנתבעת/ התובעת שכנגד לידי התובעת/ הנתבעת שכנגד סך של 2,500 ₪ עבור הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה מיום האירוע ועד התשלום המלא בפועל (הסכומים שנלקחו בחשבון לצורך חלוקת האחריות היו 2,900 ₪ בגין הנזק ע"פ חוו"ד- שכ"ט שמאי במלואו בסך של 500 ₪ ) , אגרה בסך של 337 ₪, שכר בטלה עבור העד שאינו בעל דין בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ כולל מע"מ.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק מפסק הדין אשר יישלח לידי ב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, ט' ניסן תש"ע, 24 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: